עצומה להגנת הגידוף
גידופים הם עתיקי-יומין, גילם כגיל האנושות מאז התחילה לדבר. לעולם לא נדע מה הייתה המילה הראשונה של האדם, אולי היתה זו קללה או דבר נאצה שהיפנה לעבר חברו. גידופים שייכים גם לביטויו הראשונים של הילד. ולדידי פרויד, האדם הראשון שהשתמש בגידוף מילולי במקום לזרוק אבן הוא מייסד האנושות.
אין תרבות, אין שפה שהיא נקיה ממילות עלבון, ולא משנה אם הן מופנות לעבר אויב או לעבר אדם שהוא יקר לנו. גידופים משחררים את השפה מאילוצי הדקדוק והתחביר, כפי שהם משחררים את האדם שמשמיע אותם ממגבלות חברתיות. עם זאת, בתשתיתם עומדים קודים לשוניים ברורים, המתייחסים תמיד לערכים אוניברסליים, כגון: יחסי משפחה ויחסי מין, מודלים מוסריים, כלכלה, השתייכות לקבוצה חברתית או אטנית, ערכים שהגידוף בא לקרוא עליהם תיגר.
הגידוף הוא חלק מהדינמיקה הקבוצתית, ובתרבויות מסוימות שלב הכרחי בטקסי מעבר. הוא יכול לרומם, כמו שהוא יכול לגרוע מערכו של חבר בקהיליה, והוא שואב את כוחו מההתנגדות כלפיו. הגידוף יכול להיות מרושע וגם משפיל, ועשוי להשפיע עמוקות על האדם שכלפיו הוא מופנה. הוא גם מהווה מעין "קטרזיס", נותן אפשרות לבטא רגשות של מרד או זעם ומקדים את האלימות. על ידי כך שהוא מאפשר לרגשות לפרוץ החוצה, הוא יכול למנוע את מעשה האלימות עצמו. הוא נעשה אז כלי שבא להחליף כלי נשק. במקום "מלחמה" צחצוחי לשון, דו קרב מילולי אלגנטי במקום פצצה. במקרים רבים, גידופים היו יכולים למנוע את הרס האנושות.
אנחנו מתכוונים כמובן לגידוף מילולי שיש להבדיל מגסות רוח, מתנועות מעליבות וגם מבורות בכל הקשור להרגליו ואורח חייו של בני שיחנו, גם אם כל אחת מתכונות אלה יכולה להתלוות לגידופים. אפשר להשמיע אותם בחוג מצומצם או בפני קהל רחב, הם יכולים להיאמר עם הומור או בכעס, כל עוד מדובר ברצף של מילים שאותו אדם אליו הם מופנים מבין, גם אם אינו עומד תמיד על עומק משמעותם.. בואו לא נחלום!
גידופים הם חלק בלתי נפרד מן המורשת המילולית של האנושות. מספיק להקשיב לכמה חילופי מילים עסיסיים ברחוב – בעיקר בצמתים - ,לשירים או לשפת הצעירים כדי להיווכח עד כמה הגידופים חיים ובועטים. אבל, הגידוף, כמו מסורות עתיקות יומין אחרות, עומד בפני סכנת הכחדה בשל השאיפה העכשווית לאוניפורמיזציה תרבותית.
בעולם שבו "לתקשר" כל כך חשוב, מי ששולט בנורמות הלשוניות מחזיק בכח אדיר. דרך השפה, נבנים יחסים חברתיים, דרך השפה, קבוצות גם מורחקות לשולי החברה. בהיותו אחד הביטויים הלשוניים הגולמיים ביותר, הגידוף משקף יותר מכל יחסי כוחות אלה.
מזה זמן מה מנסות רשויות ציבוריות מסוימות לדכא את השפה, כשהן מגבילות את תוצרת המילים ל" ' politically correctרוצות להפוך חריצת לשון למעשה פלילי. המלחמה המתנהלת נגד חוסר הנימוס עלולה להוביל ל רדיפה משטרתית של השפה, דבר שידלדל וירושש אותה.
אי לכך, אנחנו דורשים מהממשלות שלנו לפעול בקרב מוסדות UNESCO על מנת ש הגידוף יוכר כמורשת תרבותית לא חומרית של האנושות, שיש לשמר אותו ולהגן עליו.